Hebrew OT, Genesis 31 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל-האשה אף כי-אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.
2 ותאמר האשה אל-הנחש מפרי עץ-הגן נאכל.
3 ומפרי העץ אשר בתוך-הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן- תמתון.
4 ויאמר הנחש אל-האשה לא-מות תמתון.
5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.
6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה-הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם-לאישה עמה ויאכל.
7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.
8 וישמעו את-קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן.
9 ויקרא יהוה אלהים אל-האדם ויאמר לו איכה.
10 ויאמר את-קלך שמעתי בגן ואירא כי-עירם אנכי ואחבא.
11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן-העץ אשר צויתיך לבלתי אכל- ממנו אכלת.
12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל.
13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה-זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל.
14 ויאמר יהוה אלהים אל-הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל-הבהמה ומכל חית השדה על-גחנך תלך ועפר תאכל כל-ימי חייך.
15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.
16 אל-האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל-אישך zyewzj והוא ימשל-בך.
17 ולאדם אמר כי-שמעת לקול אשתך ותאכל מן-העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.
18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את-עשב השדה.
19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל-האדמה כי ממנה לקחת כי-עפר אתה ואל-עפר תשוב.
20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל-חי.
21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם.
22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן- ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.
23 וישלחהו יהוה אלהים מגן-עדן לעבד את-האדמה אשר לקח משם.
24 ויגרש את-האדם וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את-דרך עץ החיים.
| 
Genesis 2
